מקרקעין הם נכסים שאינם מיטלטלין. דהיינו קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה. על פי רוב ההגדרות, כוללים המקרקעין כל דבר המחובר לקרקע חיבור של קבע, ויש אף הגדרות הכוללות דברים המחוברים חיבור זמני. לישות בעלת הבעלות במקרקעין יש זכות להחזיק במקרקעין ולעשות בהם עסקאות. הבעלות על מקרקעין חלה גם מתחת לפני הקרקע, וגם מעל הקרקע למעט מעבר אווירי מעל הקרקע. מקרקעין קרויים גם נִכְסֵי דְלָא נָיְדֵי מקור המונח בשפה הארמית (ובראשי תיבות: נדל"ן, ותרגומו העברי "נכסים שלא נודדים/נעים"), משום שמאפיין של נכסים אלה הוא חוסר היכולת להזיזם ממקומם.
בכל מדינות העולם, המדינה שומרת לעצמה את הזכות על המשאבים הטבעיים שלה כגון מחצבים ובסמכותה להפקיע את הקרקע.
העברת הבעלות על מקרקעין נעשית באמצעות מכירתם. קיימות עסקאות נוספות במקרקעין, המקנות זכות שימוש בנכס בלא העברה של הבעלות ובהן שכירות וחכירה, זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם לתקופה מסוימת. בישראל יש גם עסקאות מסוג דמי מפתח, עסקת נדל"ן המהווה מעין הכלאה בין רכישת הנכס לשכירתו.
בהערכת שוויו נכס מקרקעין, כבסיס לעסקה בנכס זה, לשם ביטוחו או לחישוב היטל השבחה עוסק שמאי מקרקעין.
בטיפול משפטי של העברת, רכישת או מכירת נכס מקרקעין עוסק עורך דין מקרקעין.
בשיטות משפט שונות התחבטו מלומדים בשאלה מתי מטלטלים המחוברים לקרקע נחשבים למקרקעין.
החוק בישראל מציג שתי הגדרות שונות למקרקעין. בחוק מיסוי מקרקעין מופיעה ההגדרה:"קרקע בישראל, לרבות בתים, בניינים ודברים אחרים המחוברים לקרקע חיבור של קבע."
בעוד בחוק המקרקעין הוגדר המקרקעין כ:"מקרקעין" – קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה[1]
בתי המשפט בישראל פסקו שאין להבין דברים אלו כפשוטם, בהתאם למבחן פיסי האם המטלטלים מחוברים או אינם מחוברים, אלא טענו למבחן ממבט כללי. השופט יצחק עמית הציע מספר מבחנים לאבחנה בין מחוברים הנחשבים למקרקעין לבין כאלו שלא[2]:
במשפט העברי קיימות הגדרות שונות לגבי היקף המטלטלים החוברים הנחשבים למקרקעין ואף קיימות מחלוקות בין החכמים בנושא. במסכת שבועות רבי מאיר פוסק שענבים בשלות העומדות להבצר אינן נחשבות למקרקעין ולעומת זאת "חכמים אומרין, כל המחובר לקרקע, הרי הוא כקרקע".[4] בהלכות טומאה וטהרה, יש כלל ש"כל כלי המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה", אולם לפי הסבר הרב עובדיה מברטנורא והרב ישראל ליפשיץ למשנה במסכת כלים[5] כלל זה חל רק על כלים שחוברו מהתחלה לקרקע או שיועדו לשימוש במחובר לקרקע, וכלי שחובר לקרקע אף שהוא יכול לשמש במנותק מהקרקע אינו נחשב למקרקעין להיטהר.[6]